החיים על פי טל

על טל

על טל

טל, אומנית, אקטיביסטית, לוחמת חופש וסטודנטית לרפואה אלטרנטיבית, לא חדלה גם ברגעי חייה האחרונים לבקש כוח כדי להמשיך ולעשות כל שביכולתה למען עולם טוב יותר.

טל כתבה:

“אני מבקשת שתמיד אוכל לתרום ולעזור לאחרים ושתמיד יהיה לי את הזמן, הפנאי, והיכולת להתנדב ולתרום מתוך רצון אמיתי ונתינה אמיתית… אני מבקשת שמחה, סיפוק, התלהבות, דינאמיות ויצירתיות בחיי ובחיים בעולם בכלל… אני מבקשת אומץ ותעוזה לממש את מה שליבי חפץ בו…”

מגיל מוקדם יצרה טל, והביע את עצמה כאומנית בדרכה הייחודית בציור ובפיסול, את לימודיה בתיכון עירוני א’ בתל אביב, במגמת אומנות פלסטית, סימה בהצטיינות. מבטה הייחודי של טל על הנעשה סביבה, נבע מנוכחותה יוצאת הדופן בעולם. בשונה ממרבית האנשים הבוחרים להתעלם מעוולות העולם, טל לא יכלה לשתוק נוכח הדברים אשר נשקפו לעיניה מן הזילות שבמעשיה של האנושות. בכלל זה – ניצול בעלי חיים, אנשים ומשאבי טבע למטרות רווח אישי גרידא.

מחלון חדרה של טל נשקפה תמונה חלומית – מעטים יכלו לראות את התמונה כפי שטל ראתה אותה. היו בה שדה ירוק ורחב, ובשולי השדה התפתל שביל כורכר, ועל השביל התנהלה עגלה רתומה לסוס, ומאחורי כל אלה, בליבו של יער עבות, האיר נר מחלון בית רעפים קטן שמארובתו עלו ניחוחות תבשילי גינה.

אם היה מתבונן אדם אחר באותה התמונה, ודאי היו נגלים לעיניו גם האנטנות וחוטי החשמל שנמשכו מעל לשדה, והקניון הרחב שנבנה בליבו, ובשולי אותו הקניון ודאי היה רואה את הכביש המהיר עליו דהרו המכוניות, ומאחורי כל אלה לא היה רואה עוד יער העבות שנכרת והפך לפחם, כדי להאיר את אלף החלונות הדולקים בגורד השחקים.

טל יכלה לראות את שתי התמונות גם יחד, וזו החלומית, הייתה עדיפה בעיניה.

טל הייתה אשת חזון, ונהגה להעלות על הכתב את מאווייה ושאיפותיה:

“למצוא קהילה אידיאלית, לטייל בעולם בערים ובטבע… לעסוק באומנות, לעסוק בדיקור ורפואה סינית, עיסוי וצמחים, לעשות מוזיקה בעצמי.בית – כרגע לא דחוף. אני גמישה ומוכנה לגור בסקוואטים ובקהילות שונות גם בעיר וגם מחוץ לה… כשאחליט שאני רוצה בית, הייתי רוצה לקחת חלק פעיל בבניה שלו. הוא יהיה בנוי ע”פ עקרונות הפרמקלצ’ר (תרבות עדן: עולם אנושי, חקלאי ותרבותי הפעול על פי מחזורי הטבע ונהנה מאותו שגשוג של ראשוניות הבריאה) ומחומרים אקולוגיים”. (מתוך החזון של טל לשנת 2015).

כבר מגיל צעיר מאוד הבינה טל שהשתיקה והתעלמות היא האקטיביות של האנשים הפסיביים. על כן, היא בחרה לנקוט עמדה להיות אקטיביסטית, ולהשמיע את זעקתם של חסרי הקול. יום אחד, בהיותה בת 9 שנים בלבד, נעצרה טל מול חנות פרוות. המחשבה על החיות האומללות שנקרעו ממשפחתן כדי להפוך לאבזרי אופנה לא הניחה לה. היא ידעה שבקצב החיים המטורף אין לאנשים זמן לעצור ולשואל את השאלות שהיא עצמה שאלה. שהרי בינינו, מי בעצם עוצר לפני קנייתו ושואל אילו מעשים אנו מעודדים וממריצים בעבור הכסף אותו אנו משלמים?

כשחזרה טל לביתה, היא פתחה את מחברתה וכתבה – “No More!!!” (לא עוד!!!). בעקבות אותן תחושות תסכול על מעשי האנשים, וצער על בעלי החיים, החליטה טל הצעירה להצטרף ל”אנונימוס” ומאותו הרגע היא הקדישה את חייה (תרתי משמע), להגנה על כל שוכני העולם חסרי הישע שחירותם נגזלה מהם.

יחד עם חבריה האקטיביסטים עמדה טל מול האנשים והגופים שדרסו ורמסו ברגל גסה את היופי והרוך שבעולם. טל הפגינה, מחתה וסייעה יחד עם חבריה הפעילים בארגונים החברתיים ואנרכיסטים אשר פעלו כנגד חוסר ההגינות והצדק שנעשה עם אוכלוסיות חלשות ומיעוטים, כדוגמת הפגנת התמיכה בפליטים מדרפור, בה השתתפה טל, ובמאבק נגד הכיבוש.

מתוך דברים שכתבה טל בגיל 16: “אני אנרכו-פציפיסטית המתנגדת לכל שלטון מוסדי… אני מאמינה שאסור להרוג בכלל… אני מאמינה באינדיבידואליזם, בזכותו של כל אדם להיות חופשי בכוחו כמו גם במעשיו… ההזדהות שלי עם המאבק בהפרת זכויות האדם בישראל וכל מקום באה לידי ביטוי בחיי, אני פעילה ב”אמנסטי אינטרנשיונל” ומגיעה בקביעות לאירועים של “בצלם”… אני מתנגדת לניצול בעלי-חיים על ידי בני אדם… אני פעילה בעמותת “אנונימוס” הפועלת להגנת זכויותיהם של בע”ח, ובנוסף אני פעילה ב”אגודה הישראלית נגד ניסויים בבע”ח”. לאור התנגדותי לכל אלימות כלפי בני אדם ובע”ח אחרים אני מנהלת אורח חיים טבעוני, אינני אוכלת בע”ח אחרים, או מוצרים שנוצרו תוך ניצול בע”ח, אינני לובשת את עורם ואינני משתמשת במוצרי הקוסמטיקה שנוסו בהם… הנני פעילה במאבק הבינלאומי נגד נשק גרעיני”.

בשל סירובה של טל לקחת חלק בכל פעילות אלימה, כתבה טל לקראת גיוסה לצה”ל מכתב מנומק בו הבהירה את תפיסת עולמה, המהווה סתירה לפעילות אותה מבקש ממנה הצבא לייצג.

בגיל 18, ארזה טל תרמיל ועברה להתגורר בקומונה בהולנד. שם, בין יתר הפעילויות ההתנדבותיות בהן עסקה במסגרת הקהילה הבינלאומית בה הייתה חברה, למדה טל רפואה מערבית בהתכתבות, רפואה טבעית וסינית, צמחי מרפא ורוקחות. בעקבות הידע שרכשה, החלה טל לרקוח משחות טבעיות לטיפול בעור אותם יצרה בעצמה תחת השם “Ecometix”.

עם חזרתה ארצה מהולנד בשנת 2007 (שנתיים לפני מחלתה), נרשמה טל ל”קמפוס ברושים” שם החלה בלימודי רפואה סינית, ויחד עם חבריה האקטיביסטים הקימה את “הרוגטקה” – בר טבעוני שהינו יוזמה ללא מטרות רווח שמטרותיה הן הפצת רעיונות אנרכיסטים לשינוי חברתי, קידום תזונה טבעונית ויצירת מרחב פוליטי לאומנות ותרבות לקהילה.

בתחילת שנת 2009 התגלתה בגופה של טל מחלת הסרטן, טל נאלצה להפסיק את לימודיה ולהתמקד בטיפול. אולם גם בתקופה זו המשיכה טל בעשייה, למרות הכאב פיזי והנפשי. היא לקחה קורס ב”פרמקלצ’ר”, נרשמה לבי”ס מנשר ללימודי קומיקס ואנימציה, ואף המשיכה להיות פעילה בכל עיסוקיה. גם בימייה האחרונים בבית החולים, עודה מתייסרת ונאבקת על חייה, ביקשה טל ממשפחתה ומחבריה שיפנו את מרצם ותשומת ליבם לאנשים שנבצר ממנה לסייע להם בשל מצבה.

גם לאחר לכתה, השפעתה של טל ניכרת על כל מי שהכיר אותה. החמלה, השמחה, ההתנגדות, ההתלהבות והיצירתיות שלה ממשיכים לחיות עד היום.

הטקסט המופיע לעיל מבוסס על סיפור חייה של טל כפי שהוא מובא באתר לזכרה.